Posts Tagged ‘יצחק אבינרי’

ושוב המילה הבעייתית מיכל. הערת השוליים ה"מפורסמת" בכללי הכתיב חסר הניקוד גורסת כי אין צורך ביו"ד במילה מְכָל, כי ניקודה שווא ולא צירי.

מילונים אחדים גורסים שם צירי כאפשרות שנייה או אף יחידה. ביניהם המילון של קליין ומילון עברי-רוסי של ברוך פודולסקי שהכתיב והניקוד שלו אנרכיים למדי. ה"סופר-מילון" העברי-אנגלי-רוסי, שגם יצא בהשתתפות פודולסקי, לא כולל בכלל את המילה הזאת, אבל כן כולל את מְכָלִית (נפט) בשווא. מדבקות על מכלי דלק, מים והדחה גורסות פעם ביו"ד ופעם בלי, וכן אתרי החדשות הישראליים הגדולים. בקיצור – אנרכיה בלתי נסבלת.

אבל עכשיו לפתע גיליתי את מִיכָל המקראי משמואל ב יז ב, שלבושתי פספסתי בעבר, אף על פי שבאבן שושן המילה כן מופיעה. לפי אבן שושן המקור לא הוברר והפירוש הוא "פלג, נחל". אחרי מִיכָל מופיע מִיכַ"ל (מיכה יוסף כוהן לבנזון; למה בפתח?) ורק אחר כך מיכל לא מנוקד, שמפנה למְכָל.

הגעתי למילה הזו בזכות "יד הלשון" של יצחק אבינרי – אוסף גדול, מעין אנציקלופדי, של מאמרים על עניינים לשוניים. זהו ספר מוזר למדי – המחבר, אין ספק, ידען גדול, אבל גם מאוד לא עקבי בפסיקותיו וגם דעתן עד כדי גיחוך. על אף המגרעות הרבות בספר הזה, הוא אוצר גדול של מקורות מכל תקופות הלשון ומסמך חשוב ביותר שמתעד את היחס ללשון לפני עשורים אחדים, ולכן כנראה עוד אזכיר אותו כאן לא פעם. ובכן, שם מופיעה המילה מיכל המקראית, בחיריק מלא ויו"ד, והמחבר טוען שהוא הוא הציע אותה בשנת תרצ"א כמילה עברית ל"רזרבואר, בית קבול, בריכה" (לפי כתיב המחבר) והמילה נתקבלה – אף על פי שמקורה ופירושה בהקשר של ספר שמואל לא ברור דיו.

אז מנין הגיע המכל בשווא?

ומכיוון שהבלוג הזה בכל זאת עוסק בבעיות באבן שושן, אז הנה הבעיה: הפרטנית – מדוע יש מרחק של ארבע שורות בין מיכל הלא מנוקד המפנה למכל לבין המיכל המקראי? רחוק לי, רחוק לי.

מודעות פרסומת