Archive for the ‘כללי’ Category

מילון אבן שושן, כרך נ-ע, עמ' 1378, עמודה שלישית. לערך עלה יש רשימה ארוכה של ביטויים. בין "עָלָה הַכּוֹרֵת עָלָיו" לבין "עָלָה יָפֶה" נמצא "???". שלושה סימני שאלה. מעניין מה הם רצו לכתוב שם ולא היו בטוחים.

תראו איזו מילה נהדרת גיליתי באבן שושן: מְנֻבָז. ככה, בלי הדגש התבניתי בבי"ת, אף על פי שהוא אמור להיות שם בגלל בניין פֻּעַל.

כנראה לא מְדֻבָּר בטעות: זוהי מילה מהעברית החדשה (לפי הסימון ח) ותופעה ידועה היא בעברית החדשה שאנשים גוזרים מילים לפי התנועות של הבניין ולא בהכרח לפי הדגש. זכור לי ראש צוות מתכנתים שאמרו לו ששרת הפיתוח לא עובד והוא מיד השיב: "מְעַבְדִים אותו?"

המילה מְעַבְדִים לא מופיעה באבן שושן וזה כנראה בסדר. דוגמה אחרת שכן מופיעה באבן שושן היא "הִתְחַבֵר", אבל לא כערך ממש, אלא כסעיף תחת הִתְחַבֵּר עם ההערה "בדיבור בהיגוי ב' רפויה, כאילו בניין התפעל" והמשמעות היא "נעשה חבר ל־, נעשו חברים זה עם זה". אני לא בתחום מדעי החברה, אבל נדמה לי שמושגים שגזורים מהמילה הזאת כבר הפכו למושגים מקצועיים שגורים.

אז טוב לדעת שאבן שושן מודע לתופעה ולא מתעלם ממנה כי היא חורגת מהדקדוק המסורתי. עם זאת, יש מספר בעיות. על מְנֻבָז נאמר: "רק בצירוף נֶבֶז מְנֻבָז – תצורה עממית מן נִבְזֶהח", אבל מילון הסלנג המקיף של רוזנטל דווקא מביא דוגמה שבה מְנֻבָז עומד לבדו, ללא נֶבֶז. הערך באבן שושן רק מביא את הדוגמה "מפקיד זה לא תקבל כלום, אינו אלא נבז מנובז!" ולא רשום מה מקורה. קצת קשה לדמיין שמשפט עם הצירוף "אינו אלא" הוא משפט לגמרי עממי, אבל אולי דיברו כך לפני כמה עשורים. חוץ מזה, עצם השימוש במושג "עממי" לא עקבי ולכן לא מדויק.

חוסר עקביות נמצא גם בייצוג: אם מְנֻבָז הוא ערך שעומד בזכות עצמו, למה לא הִתְחַבֵר? מעבר לזה, הלכתי לבדוק את המילה נִבְזֶהח, שממנה גזור מְנֻבָז ומצאתי דבר מעניינים מאוד. קודם כול, נִבְזֶה היא בכלל לא ח, אלא מקראית. לערך נִבְזֶה עצמו יש אטימולוגיה די משונה: "מן בזה, נִבְזֶה" – כאילו מעצמו. בערך נֶבֶז יש ציטוט של יזהר עם "נבז מנובז" – מה שפותר את בעיית המקור של מְנֻבָז. ויש גם ערך לשורש נבז, שעליו כתוב "בלשון הדיבור" – הציטוט מיזהר כבר מוכיח שהשורש הזה ספרותי וקיים לא רק בלשון הדיבור, וגזירת מילים בסגנון כזה עשה גם רבי סעדיה גאון במאה העשירית. עוד כתוב על השורש הזה "ראו גם נֵבֵז" – הכוונה כנראה לערך נֶבֶז והניקוד צירי-צירי כמובן לא נכון. לבסוף, תחת השורש נבז מופיע הפועל נֻבָּז ללא הגדרה ועם הפניה לערך… מְנֻבָּז – בדגש.

כל הבלגן הזה מצביע שוב על בעיה כללית מאוד בעריכת אבן שושן: הכול כנראה נעשה ידנית ללא עזרת מחשב. ניהול ממוחשב ומנורמל יותר של ערכים היה חוסך עבודה ומונע טעויות וגם מניח יסודות לטכנולוגיה של ניתוח טקסט סמנטי בעברית.

אף כי הוא לא חף מטעויות וחוסר עקביות גם בעניין הזה, מילון אבן שושן הוא המילון הטוב ביותר שקיים היום לבירור כתיב מנוקד והגייה. (מילון ההווה נותן קצת יותר מידע על כתיב חסר ניקוד, אבל חסר בו מידע רב ושימושי על כתיב מנוקד והגייה.)

אבל לפעמים אבן שושן נותן בעניין הזה יותר מדי מידע. למשל, בבניין התפעל בשורש חבט מופיעות בסוגריים הצורות לְהִתְחַבֵּט, הִתְחַבֵּט, יִתְחַבֵּט. נטייה כזו מופיע בכל הפעלים בבניין התפעל וגוזלת לא מעט נייר, כי זה מיותר, שכן מדובר בצורות סדירות לגמרי בבניין התפעל. מי שמעוניין לברר את הניקוד שלהן יכול לבדוק אותו בטבלת נטיות הבניינים בסוף הכרך האחרון. ואם כבר בפועל הזה עסקינן, אפשר אולי להתחבט על ניקוד הצורה הִתְחַבַּטְתִּי – האם יש התמזגות של ת"ו וט"ת (אין).

מלובש

קרובת משפחה התלוננה שהיא שמעה באיזו תכנית בוקר את המילה "מלובש" במקום "לבוש". ובכן, המילה "מלובש" קיימת במקורות מהמקרא עד עגנון ומסתבר שבלשון חדשה היא לכאורה קיימת גם בצירוף "שאלה מלובשת" – "שאלה שהמספרים נתונים בה בלבוש של סיפור", אם כי אני מכיר את זה בשם "בעיה" ובמשאל ידידים קצר לא מצאתי אף אחד שמכיר את הצירוף הזה.אבל זה מעלה את התמיהה – האם אבן שושן צריך או לא צריך לסמן שהיא מיושנת או ספרותית? זו לא באמת בעיה באבן שושן, אלא יותר תמיהה: האם צריך לסמן אותה "בלשון הספרות" או שמא להשאיר ולתת לה סיכוי לקום לתחייה? ומה עם מילים אחרות שמסומנות "בלשון הספרות"?

הביבליוגרפיה קוראת לקנון של אבן סינא גם "קאנון" וגם "קנון" – באותה שורה.

(ובאותה הזדמנות, שאלה: הספר שלו ידוע גם בערבית וגם בלטינית, אז איך נהוג לקרוא לו בעברית – קָאנוּן על פי ערבית ופרסית או קָאנוֹן על פי לטינית?)

זה עניין די קטנוני, אבל למה בעצם האטימולוגיות לא מנוקדות? כמעט כל המילון מנוקד, כולל הוראות השימוש ומוספי הדקדוק, אז למה לא האטימולוגיות?