Archive for the ‘יד הלשון’ Category

למילה צָרְפַת יש ניקוד חריג מאוד. הברה סגורה בסוף מילה בדרך כלל מנוקדת בקמץ והקמץ לפני שווא לכאורה אמור להיות קמץ קטן ולהיהגות /o/, אבל הפ"א הרפה אומרת שמדובר כנראה בשווא נע – אבל גם זה לא ודאי. כתוצאה מחוסר הבהירות, ואולי מסיבות נוספות לא מעט אנשים נוהגים להגות את הקמץ כקמץ קטן – "צוֹרְפַת" ואולי הם אפילו צודקים.

אנשים מלומדים ממני כבר עסקו בשאלה ואין טעם שאעתיק את הדיונים לכאן. ר' למשל בקישורים הבאים:

שני הקישורים מצטטים את "יד הלשון" של יצחק אבינרי. לאבינרי הייתה דעה חזקה מאוד בנושא. מעניין אם רוזנטל ו-Tahmar1900 מוויקיפדיה הסתכלו בעמוד 278 באותו הספר, בערך "כתיב וכתב" סע' ל':

[…] האקדמיה מקפידה יפה־יפה שלא לפרסם דבר, הנראה כפוגע בסמכותה. […] כתבתי מחקר קטן, המוכיח בראיות ברורות שיש להגות את הצדי של צרפת בקמץ קטן דוקא, ומערכת "לשוננו לעם" סרבה לפרסם את מאמרי, אַע"פ שהצעתי כי אשמח לקרוא את השגת האקדמיה, אם יש בכוחה להשיג על דברי. […] כאן ראָיה ברורה שהאקדמיה ללשון העברית – יקר לה כבודה יותר מכבוד הלשון העברית.

כלומר יש מישהו שממש ממש התרגש מהעניין.

ואילו אבן שושן פשוט אומר: [קִראו צַרְפַת]. ממילון של שישה כרכים הייתי מצפה לראות איזושהי להתייחסות קצת יותר מפורטת לעניין.

ושוב המילה הבעייתית מיכל. הערת השוליים ה"מפורסמת" בכללי הכתיב חסר הניקוד גורסת כי אין צורך ביו"ד במילה מְכָל, כי ניקודה שווא ולא צירי.

מילונים אחדים גורסים שם צירי כאפשרות שנייה או אף יחידה. ביניהם המילון של קליין ומילון עברי-רוסי של ברוך פודולסקי שהכתיב והניקוד שלו אנרכיים למדי. ה"סופר-מילון" העברי-אנגלי-רוסי, שגם יצא בהשתתפות פודולסקי, לא כולל בכלל את המילה הזאת, אבל כן כולל את מְכָלִית (נפט) בשווא. מדבקות על מכלי דלק, מים והדחה גורסות פעם ביו"ד ופעם בלי, וכן אתרי החדשות הישראליים הגדולים. בקיצור – אנרכיה בלתי נסבלת.

אבל עכשיו לפתע גיליתי את מִיכָל המקראי משמואל ב יז ב, שלבושתי פספסתי בעבר, אף על פי שבאבן שושן המילה כן מופיעה. לפי אבן שושן המקור לא הוברר והפירוש הוא "פלג, נחל". אחרי מִיכָל מופיע מִיכַ"ל (מיכה יוסף כוהן לבנזון; למה בפתח?) ורק אחר כך מיכל לא מנוקד, שמפנה למְכָל.

הגעתי למילה הזו בזכות "יד הלשון" של יצחק אבינרי – אוסף גדול, מעין אנציקלופדי, של מאמרים על עניינים לשוניים. זהו ספר מוזר למדי – המחבר, אין ספק, ידען גדול, אבל גם מאוד לא עקבי בפסיקותיו וגם דעתן עד כדי גיחוך. על אף המגרעות הרבות בספר הזה, הוא אוצר גדול של מקורות מכל תקופות הלשון ומסמך חשוב ביותר שמתעד את היחס ללשון לפני עשורים אחדים, ולכן כנראה עוד אזכיר אותו כאן לא פעם. ובכן, שם מופיעה המילה מיכל המקראית, בחיריק מלא ויו"ד, והמחבר טוען שהוא הוא הציע אותה בשנת תרצ"א כמילה עברית ל"רזרבואר, בית קבול, בריכה" (לפי כתיב המחבר) והמילה נתקבלה – אף על פי שמקורה ופירושה בהקשר של ספר שמואל לא ברור דיו.

אז מנין הגיע המכל בשווא?

ומכיוון שהבלוג הזה בכל זאת עוסק בבעיות באבן שושן, אז הנה הבעיה: הפרטנית – מדוע יש מרחק של ארבע שורות בין מיכל הלא מנוקד המפנה למכל לבין המיכל המקראי? רחוק לי, רחוק לי.