ארכיון עבור מאי, 2009

יש כל מיני סוגים של מחברות. למשל מחברות חשבון – כלומר משבצות. או מחברת אנגלית – כלומר משמאל לימין. לדעתי זה ראוי להכללה.

כעת המשמעות היחידה שיש ל"מחברת" היא "שם ספרו של מנחם בן סרוק, מאבות הדקדוק העברי, שחי ופעל בספרד במאה ה-10. הספר כולל רשימת שורשי הלשון וגו'" – עוד כמה שורות של הגדרה אנציקלופדיה. ספר חשוב ביותר, אם כי אני בספק שהגדרה אנציקלופדית כה מפורטת כזו צריכה להימצא במילון.

מודעות פרסומת

כנראה עורכי אבן שושן באמת מחפפים בגיזרונן של מילים ממקור אמריקאי.

על המילים "שוקולד" ו"קקאו" כתוב שהן ממקור "מקסיקני". זה לא שגוי לחלוטין: השפות האינדיאניות שמהן הגיעו המילים האלו מדוברות במקסיקו ובמדינות שכנות וגם השם מקסיקו הגיע מאחת מהן. ובכל זאת אפשר לציין שם מדויק יותר לשפה. לפי מריאם-ובסטר שתי המילים מגיעות משפת נאוואטל. על שוקולד מריאם-ובסטר גם מוסיף שזה שם המשקה שמכינים שם מהצמח הזה ושייתכן שהשם קשור למילה chikolli – וו שבעזרתו מערבבים את המשקה הזה.

לפי המאמר רוקחות תרבותית של שוקולד (The Cultural Pharmacology of Chocolate) מאת טים באטצ'אלדר (Tim Batchelder) בכתב עת לרפואה אלטרנטיבית Townsend Letter for Doctors and Patients, המילה הגיעה לנאוואטל משפות אינדיאניות אחרות – אולמק ומאיה.1

על שוקולד אבן שושן גם מציין שלעברית המילה הגיעה מאנגלית. אולי באמת, אבל אולי זו פשוט הייתה השפה הזרה הזמינה ביותר לעורכי המילון. הייתי רוצה לדעת מי היה הראשון שהשתמש במילה הזאת – ובכל מילה אחרת – בטקסט עברי ולפי זה אפשר היה גם לדעת בצורה מדויקת יותר מאיפה היא הגיעה. הרי אם היא הייתה מגיעה מאנגלית, זה היה יכול להיות צ'וקולט או טשוקולט, לא? בשי"ן אומרים את המילה הזאת, למשל ברוסית (шоколад) וביידיש (שאָקאָלאד). והתוספת של -ה בסוף, שהייתה נהוגה פעם ("שוקולדה") ממש לא אנגלית ואולי היא מגיעה מפולנית (czekolada). בהיות אבן שושן המילון האטימולוגי הכללי היחיד של השפה העברית שכתוב בעצמו בעברית, הוא צריך להקפיד יותר. אם עורכי אבן שושן מפחדים שקוראים בישראל לא יכירו שמות מוזרים של שפות כגון נאוואטל ואולמק, אפשר ליצור רשימה של כל השפות שמצוטטות באטימולוגיה עם הסבר קצר על כל אחת מהן או לכלול את כל שמות השפות כערכים במילון.

מילון קליין מציין את נאוואטל כמקור לשתי המילים, אבל משום מה כולל רק "שוקולדה" ולא "שוקולד".

חג שבועות שמח!


1 קחו את זה בעירבון מוגבל, משום שכתב העת הזה לא מגדיר את עצמו מדעי. אני בכל זאת מביא את המידע הזה על אולמק ומאיה, כי הוא לא נראה מופרך והוא גם מבוסס על הספר "ההיסטוריה האמתית של שוקולד" (The True History of Chocolate) מאת מייקל וסופי קו (Sophie D. Coe ו-Michael D. Coe), שנראה אמין, אם כי אינני יכול לעיין בו.

למילה צָרְפַת יש ניקוד חריג מאוד. הברה סגורה בסוף מילה בדרך כלל מנוקדת בקמץ והקמץ לפני שווא לכאורה אמור להיות קמץ קטן ולהיהגות /o/, אבל הפ"א הרפה אומרת שמדובר כנראה בשווא נע – אבל גם זה לא ודאי. כתוצאה מחוסר הבהירות, ואולי מסיבות נוספות לא מעט אנשים נוהגים להגות את הקמץ כקמץ קטן – "צוֹרְפַת" ואולי הם אפילו צודקים.

אנשים מלומדים ממני כבר עסקו בשאלה ואין טעם שאעתיק את הדיונים לכאן. ר' למשל בקישורים הבאים:

שני הקישורים מצטטים את "יד הלשון" של יצחק אבינרי. לאבינרי הייתה דעה חזקה מאוד בנושא. מעניין אם רוזנטל ו-Tahmar1900 מוויקיפדיה הסתכלו בעמוד 278 באותו הספר, בערך "כתיב וכתב" סע' ל':

[…] האקדמיה מקפידה יפה־יפה שלא לפרסם דבר, הנראה כפוגע בסמכותה. […] כתבתי מחקר קטן, המוכיח בראיות ברורות שיש להגות את הצדי של צרפת בקמץ קטן דוקא, ומערכת "לשוננו לעם" סרבה לפרסם את מאמרי, אַע"פ שהצעתי כי אשמח לקרוא את השגת האקדמיה, אם יש בכוחה להשיג על דברי. […] כאן ראָיה ברורה שהאקדמיה ללשון העברית – יקר לה כבודה יותר מכבוד הלשון העברית.

כלומר יש מישהו שממש ממש התרגש מהעניין.

ואילו אבן שושן פשוט אומר: [קִראו צַרְפַת]. ממילון של שישה כרכים הייתי מצפה לראות איזושהי להתייחסות קצת יותר מפורטת לעניין.

אחרי שדיברנו אתמול על מיכל או מכל, בואו נדבר על מה ששמים בו. לפי אבן שושן, מקור המילה בנזין – benzine האיטלקי. יותר סביר שהמילה הגיעה לעברית מאנגלית, גרמנית או רוסית, אבל מה שעוד יותר חמור הוא שיש מאחוריה סיפור ארוך הרבה יותר שלא נזכר באבן שושן כלל.

את השורש בנז-, שמשמש בשמות של משפחה גדולה של חומרים כימיים, הביאו לאירופה הקטלאנים. בקטלאנית המילה הייתה benjuí (בָּנְז'וּאִי) ומשם היא הגיעה לצרפתית, אנגלית וכולי. אבל עם כל כמה שאני מחבב את הקטלאנים, אינני טוען שהם המציאו את המילה הזאת. הם הביאו אותה מערבית – لبان جاوي (לֻבַּאן גַ'אוִי), כלומר לְבוֹנָה מג'אווה. כך שם של בושם בעל ריח נעים כנראה הפך לשם של דלק מסריח, ומילה שמית חזרה אלינו בלבוש אירופי.

היה ראוי שאבן שושן לכל הפחות יזכיר את המקור הערבי של המילה.

(במאמר מוסגר, באטימולוגיה של המילה הזאת במילון קליין גם יש שגיאה. לא מוזכרת שם קטלאנית, אלא ספרדית, והכתיב הוא benjiú. זה בוודאי לא נכון – גם מילון האקדמיה המלכותית הספרדית DRAE מודה בערך benzoe שזו מילה קטלאנית שנכתבת benjuí.)

ושוב המילה הבעייתית מיכל. הערת השוליים ה"מפורסמת" בכללי הכתיב חסר הניקוד גורסת כי אין צורך ביו"ד במילה מְכָל, כי ניקודה שווא ולא צירי.

מילונים אחדים גורסים שם צירי כאפשרות שנייה או אף יחידה. ביניהם המילון של קליין ומילון עברי-רוסי של ברוך פודולסקי שהכתיב והניקוד שלו אנרכיים למדי. ה"סופר-מילון" העברי-אנגלי-רוסי, שגם יצא בהשתתפות פודולסקי, לא כולל בכלל את המילה הזאת, אבל כן כולל את מְכָלִית (נפט) בשווא. מדבקות על מכלי דלק, מים והדחה גורסות פעם ביו"ד ופעם בלי, וכן אתרי החדשות הישראליים הגדולים. בקיצור – אנרכיה בלתי נסבלת.

אבל עכשיו לפתע גיליתי את מִיכָל המקראי משמואל ב יז ב, שלבושתי פספסתי בעבר, אף על פי שבאבן שושן המילה כן מופיעה. לפי אבן שושן המקור לא הוברר והפירוש הוא "פלג, נחל". אחרי מִיכָל מופיע מִיכַ"ל (מיכה יוסף כוהן לבנזון; למה בפתח?) ורק אחר כך מיכל לא מנוקד, שמפנה למְכָל.

הגעתי למילה הזו בזכות "יד הלשון" של יצחק אבינרי – אוסף גדול, מעין אנציקלופדי, של מאמרים על עניינים לשוניים. זהו ספר מוזר למדי – המחבר, אין ספק, ידען גדול, אבל גם מאוד לא עקבי בפסיקותיו וגם דעתן עד כדי גיחוך. על אף המגרעות הרבות בספר הזה, הוא אוצר גדול של מקורות מכל תקופות הלשון ומסמך חשוב ביותר שמתעד את היחס ללשון לפני עשורים אחדים, ולכן כנראה עוד אזכיר אותו כאן לא פעם. ובכן, שם מופיעה המילה מיכל המקראית, בחיריק מלא ויו"ד, והמחבר טוען שהוא הוא הציע אותה בשנת תרצ"א כמילה עברית ל"רזרבואר, בית קבול, בריכה" (לפי כתיב המחבר) והמילה נתקבלה – אף על פי שמקורה ופירושה בהקשר של ספר שמואל לא ברור דיו.

אז מנין הגיע המכל בשווא?

ומכיוון שהבלוג הזה בכל זאת עוסק בבעיות באבן שושן, אז הנה הבעיה: הפרטנית – מדוע יש מרחק של ארבע שורות בין מיכל הלא מנוקד המפנה למכל לבין המיכל המקראי? רחוק לי, רחוק לי.

בהמשך לרשומה על אחלמה מהשבוע שעבר מוסיף חברי דן אלהרר: לפי המילון של ריימונד פולקנר התעתיק הלטיני המקובל בעולם לימודי מצרים הוא ḫnmt, והפירוש הוא red jasper, כלומר ישפה אדום. כמו האחלמה, גם ישפה הוא אבן מהחושן, כך שהעניינים מתחילים ממש להסתבך. לפחות המילה הזאת שמית. אז אולי המקור של אחלמה בכל זאת מצרי, אבל הבלבול האפשרי רק מחזק את הצורך בציון מקורות אפשריים נוספים לאחלמה.