עמבה

אבוי ואוי ואבוי.

המילה „עמבה” אינה מופיעה באבן־שושן.

יהלם

נשאלתי האם תקין לכתוב את שם המשפחה „יהלם” בכתיב חסר ללא ו.

עשיתי את הדבר הפשוט: בדקתי במילון אבן־‏שושן. המילון הזה כולל רק את המילה יַהֲלוֹם, בכתיב מלא. בדוגמה מן המקרא כתוב רק הפסוק שבו המילה מופיעה, אבל לא הפסוק עצמו, כמתבקש. אם פותחים תנ״ך, רואים שהמילה שם כתובה בכתיב חסר: יַהֲלֹם.

אבן־‏שושן לא כולל את הכתיב הזה בכלל. לפי כללי האקדמיה הכתיב התקני היום הוא הכתיב המלא עם ו, אז זה בסדר שההגדרה מופיעה תחת יַהֲלוֹם, אבל היה ראוי לכלול גם את הכתיב החסר יַהֲלֹם בתור הפניה ליַהֲלוֹם, כשם שהעיול כֹּחַ, למשל, מפנה אל כּוֹחַ.

ולשאלה המקורית, האקדמיה מתגמשת כשמדובר בשמות פרטיים, אז הכתיב „יהלם” אינו שגוי לגמרי, אבל הייתי ממליץ לאנשים שזה שמם לכתוב אותו בכתיב מלא, לא רק כי „ככה האקדמיה אמרה”, אלא גם כי קל יותר לקרוא את זה.

חזרתי!


התקשיתי למצוא באבן־שושן את צירוף המילים „נקודת תורפה”.

הוא מופיע במילון הצירופים של רוזנטל ובמילון רב מילים באות נ, אבל אינו מופיע באבן־שושן. המילה תורפה כן מופיעה, אבל מכיוון שהיא מופיעה בלשון ימינו בעיקר בצירוף הזה, ראוי להציב אותה באות נ.

מילון אבן שושן, כרך נ-ע, עמ' 1378, עמודה שלישית. לערך עלה יש רשימה ארוכה של ביטויים. בין "עָלָה הַכּוֹרֵת עָלָיו" לבין "עָלָה יָפֶה" נמצא "???". שלושה סימני שאלה. מעניין מה הם רצו לכתוב שם ולא היו בטוחים.

אני מדבר פה בעיקר על טעויות והצעות לתיקון במילון אבן שושן, אבל יש שינויים שכבר נעשו וגם אליהם מעניין לשים לב.

במהדורת תשל"ד של "המילון העברי המרוכז" בכרך אחד אדום שנמצאת בהרבה מאוד בתים בישראל ההגדרה ל"הומוסקסואליות" היא:

תשוקה מינית סוטה של גבר או אישה אל בני מינם.

אותה הגדרה מצויה גם במהדורת תשנ"ב. ואילו במהדורת תשס"ד ההגדרה היא:

תשוקה מינית של גבר או של אישה אל בני מינם.

כלומר, המהדורה החדשה מתקדמת יותר מבחינה חברתית, אבל שמרנית יותר מבחינה תחבירית. הוויתור על "סוטה" נראה לי מבורך ולו רק כי המילה הזאת מיותרת, ואילו ה"של" הנוסף נראה לי קצת מלאכותי, אבל ניחא.

תראו איזו מילה נהדרת גיליתי באבן שושן: מְנֻבָז. ככה, בלי הדגש התבניתי בבי"ת, אף על פי שהוא אמור להיות שם בגלל בניין פֻּעַל.

כנראה לא מְדֻבָּר בטעות: זוהי מילה מהעברית החדשה (לפי הסימון ח) ותופעה ידועה היא בעברית החדשה שאנשים גוזרים מילים לפי התנועות של הבניין ולא בהכרח לפי הדגש. זכור לי ראש צוות מתכנתים שאמרו לו ששרת הפיתוח לא עובד והוא מיד השיב: "מְעַבְדִים אותו?"

המילה מְעַבְדִים לא מופיעה באבן שושן וזה כנראה בסדר. דוגמה אחרת שכן מופיעה באבן שושן היא "הִתְחַבֵר", אבל לא כערך ממש, אלא כסעיף תחת הִתְחַבֵּר עם ההערה "בדיבור בהיגוי ב' רפויה, כאילו בניין התפעל" והמשמעות היא "נעשה חבר ל־, נעשו חברים זה עם זה". אני לא בתחום מדעי החברה, אבל נדמה לי שמושגים שגזורים מהמילה הזאת כבר הפכו למושגים מקצועיים שגורים.

אז טוב לדעת שאבן שושן מודע לתופעה ולא מתעלם ממנה כי היא חורגת מהדקדוק המסורתי. עם זאת, יש מספר בעיות. על מְנֻבָז נאמר: "רק בצירוף נֶבֶז מְנֻבָז – תצורה עממית מן נִבְזֶהח", אבל מילון הסלנג המקיף של רוזנטל דווקא מביא דוגמה שבה מְנֻבָז עומד לבדו, ללא נֶבֶז. הערך באבן שושן רק מביא את הדוגמה "מפקיד זה לא תקבל כלום, אינו אלא נבז מנובז!" ולא רשום מה מקורה. קצת קשה לדמיין שמשפט עם הצירוף "אינו אלא" הוא משפט לגמרי עממי, אבל אולי דיברו כך לפני כמה עשורים. חוץ מזה, עצם השימוש במושג "עממי" לא עקבי ולכן לא מדויק.

חוסר עקביות נמצא גם בייצוג: אם מְנֻבָז הוא ערך שעומד בזכות עצמו, למה לא הִתְחַבֵר? מעבר לזה, הלכתי לבדוק את המילה נִבְזֶהח, שממנה גזור מְנֻבָז ומצאתי דבר מעניינים מאוד. קודם כול, נִבְזֶה היא בכלל לא ח, אלא מקראית. לערך נִבְזֶה עצמו יש אטימולוגיה די משונה: "מן בזה, נִבְזֶה" – כאילו מעצמו. בערך נֶבֶז יש ציטוט של יזהר עם "נבז מנובז" – מה שפותר את בעיית המקור של מְנֻבָז. ויש גם ערך לשורש נבז, שעליו כתוב "בלשון הדיבור" – הציטוט מיזהר כבר מוכיח שהשורש הזה ספרותי וקיים לא רק בלשון הדיבור, וגזירת מילים בסגנון כזה עשה גם רבי סעדיה גאון במאה העשירית. עוד כתוב על השורש הזה "ראו גם נֵבֵז" – הכוונה כנראה לערך נֶבֶז והניקוד צירי-צירי כמובן לא נכון. לבסוף, תחת השורש נבז מופיע הפועל נֻבָּז ללא הגדרה ועם הפניה לערך… מְנֻבָּז – בדגש.

כל הבלגן הזה מצביע שוב על בעיה כללית מאוד בעריכת אבן שושן: הכול כנראה נעשה ידנית ללא עזרת מחשב. ניהול ממוחשב ומנורמל יותר של ערכים היה חוסך עבודה ומונע טעויות וגם מניח יסודות לטכנולוגיה של ניתוח טקסט סמנטי בעברית.

העמוד הבא »



הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.